אז למה לי מיינדפולנס עכשיו? | סטפני גבאי

מה יוצא לי מזה??

זו אחת השאלות המרכזיות שמתעוררות בקרב מתרגלים מתחילים של מיינדפולנס.

ההנחה שבכל דבר שנבחר לעשות, יש הישג כלשהו שהוא לרווחתנו, היא זו שמקשה עליהם להמשיך להגיע לתוכנית האימון הקרויה - מיינדפולנס. כי באימון הזה אני לא מאבדת משקל, מעצבת את הגוף או מנפחת שריר מסויים. למעשה אין יעד מיוחד שאליו אני רוצה להגיע.

אז למה בעצם??

בעידן ה FOMO (Fear Of Missing Out) אנחנו מבינים שהמשאב היקר ביותר הוא הזמן שלנו. יש כל כך הרבה מה להספיק לעשות ולחוות ויש רק 24 שעות ביממה. אז פיתחנו טכנולוגיות שיספקו לנו כמה שיותר מידע ואפשרויות בכמה שפחות זמן. וכך, הישגיות הפכה להיות היעד שלנו ואיתה השאלה:

מה הדבר הבא שאוכל להשיג? אז יש לנו יותר הישגים, מה שמייצר צורך תמידי להמשיך ולהתעלות מעליהם, וכל האפשרויות פתוחות ,רובן אפילו נגישות, מה שמשאיר אותנו בחיפוש תמידי אחר הדבר הבא שיגרום לנו להרגיש טוב יותר. לופ של חוסר שביעות רצון. ⁦⁩ האם זה מה שעשה אותנו מאושרים יותר? או שהתמכרנו לאסקפיזם. לכל דבר שיבריח אותנו מהרגע הזה וירגיע את הרעב הבלתי פוסק של התודעה לענות על הצורך: איך ארגיש טוב יותר מעכשיו, ברגע הזה. כי רק כשיהיה לי... או רק כשהייתי... (השלם את החסר) רק אז... יבוא האושר. ⁦⁩⁦⁩

התרגלנו לחשוב שלהיות מולטי-טסקינג זה המדד שדרכו אנו מעריכים את עצמנו.

על פי כמה מהמשימות והיעדים שלנו אכן הצלחנו להשיג ופתאום בא המיינדפולנס הזה, מבקש מאיתנו לנשום (כאילו שאנחנו לא עושים את זה בכל מקרה) ובנוסף מראה לנו שבתחומי Low-Tech כמו אימון להשקטת התודעה, אין לנו הצלחות כבירות. ⁦⁩ מיינדפולנס הוא הלך הרוח שישחרר אותנו מהכלא המנטלי שלנו. מכלוב הזהב בו התרגלנו לחיות.

אז נכון שזה תהליך שמצריך התמדה ושאין בו תוצאה מיידית. אבל המרחב החדש שנפתח בתודעה, בו אין צורך מיוחד *לעשות* משהו (להביע דעה, להגיב או להרגיש משהו מיוחד) אלא פשוט *להיות* שותל את זרעי הwell-being (רווחה נפשית) בתודעה ומבלי שנשים לכך לב, אנחנו מרגישים טוב יותר וזקוקים פחות לאמצעים חיצוניים לצורך כך. אסקפיזם הוא הצורך לברוח מכל מה שיש או אין לי עכשיו. זה לא מה שמיינדפולנס מבקש לעשות. אלא, להתבונן בכל מה שגורם לי לרצות לברוח ופשוט להבין שאין לאן, אז עדיף ללמוד לחיות איתה מכיוון שהתודעה שלי תלך איתי לא חשוב לאן אברח.

כשאכיר את התודעה שלי לעומק, כבר לא יהיה צורך לברוח. לא רק בגלל שבאמת אין לאן, אלא בגלל שכל מה שאי פעם יהיה לנו, זה את הרגע הזה. בו אנחנו קיימים. כל זמן שהנשימה איתנו. ונשימה היא בתכלס הדבר היחיד שבלעדיה אין לנו קיום.

לא מאמינים? נסו 3 דקות בלי.

כל הפרטים על סדנת מיינדפולס הקרובה