הסיפור | סטפני גבאי

אני פוגשת אותך בקליניקה

ותמיד הרגשת צורך לדבר את זה

ולדברר את זה עוד

גם אם זה בינך לבין עצמך והיית בטוח שככל שתספר ותדברר אותו הוא יהיה האמת המוחלטת!

אתם לא לבד! לסיפורים שאנו מספרים לעצמנו יש אחיזה כל כך חזקה עלינו, שאנחנו לא זוכרים מי אנחנו בלעדיהם.

כי אם אוותר על הסיפור אז מי אני בכלל? האם אני מי שרציתי/קיוויתי להיות? במקום בו שאפתי להיות? ואולי אני צריכה את הסיפור כי הוא התירוץ הכי טוב שהצלחתי למצוא כדי להמשיך לאהוב אותי למרות עצמי

ואז מגיעה מתנת ההתבוננות על תמונת המציאות, על כל אבני היסוד ועל הסיפורים שבנו לי אותה והתעתוע מתגלה!

ועכשיו מגיע השקט וכבר לא צריך לדבר את זה כל הזמן ואת שואלת את עצמך אם זה בסדר?! ומה זה השקט הזה?? חוששת שאולי הפכת אדישה או אולי קהת חושים

אך כשאת מתיידדת עם השקט החדש שלך נוצרת בהירות כמו כוס מים עם משקעים בתחתית שהחלטת להפסיק לערבב והסיפור כבר לא מבקש אחיזה בכל כולך הוא בסך הכל סיפור. שהפך להיות רק חלק קטן

בתוכך

כל הפרטים על סדנת מיינדפולס הקרובה